<h1>הרוקח סימן קכ"ג</h1>
<h2>דף קמא:</h2>
נוטל אדם את בנו והאבן בידו בחצר בן שיש לו גיעגועין על אביו אבל לא דינר.
<h2>דף קמב:</h2>
האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ואסור להטותה דדעתו להיות עליה כל השבת אבל הניח לדחות המוקצה להשתמש בהיתר מותר' כדתנן בפ' במה טומנין (דף מ"ט) נוטל הכסוי והגיזין נופלין. חבית שמונחת באוצר מגביה למקום אחר ומטה על צדה והיא נופלת ונוטל מה שצריך ומחזירה למקומה. מעות שעל הכר נוטל הכר והן נופלות בשוכח ולצורך גופו לישב עליו אבל צריך למקומו מטלטלן ועודן עליו. אבל במניח אסור. לא התירו ככר או תינוק אלא במת בלבד. ספוג יש לו בית אחיזה מותר לקנח בו ואם לאו אסור.
